הבלוג של הילה

הולדתה של אם-מהן המשימות העומדות בפני אמא חדשה

Updated: Jun 25, 2018

מכירות את הרגע הזה שמגיעים למפגש במקום חדש, ואת צריכה להציג את עצמך....

אני תמיד מייחלת לכך שלא יתחילו בקצה שלי במעגל. שמישהי אחרת תכתיב את גבולות ההצגה העצמית המתאימה למעגל.

כך עד שמגיעים אלי אני כבר יודעת מה להשמיט ואיפה להרחיב ולהדגיש.

פעם כשהייתי צריכה להציג את עצמי, הדברים היו יותר פשוטים וברורים. כל שלב בחיים היה מוסיף משפט או מילה להגדרה העצמית .

ההתלבטות הראשונה היתה מה אני אומרת קודם- את המקצוע? מהיכן אני מגיעה ?הסטטוס המשפחתי?

ואז הפכתי לאמא והכל השתנה. איכשהו ההגדרה החלה בכך שאני אמא. מציינת בגאווה אמא לארבעה. תוהה תמיד איך זה מתקבל, מה המשמעויות שנותן\ת לכך מי שמולי, ומה זה אומר על האופן בו אני מציגה את עצמי. האם זה אומר שאני נותנת מקום מוערך פחות לזהות המקצועית שלי? למה ההורות היא הדבר הראשון שאני בוחרת לשים קדימה.

כשנולד בני הבכור הייתי בתחילת דרכי המקצועית. סיימתי בדיוק את לימודי התואר הראשון.

עבדתי קשה על קבלת התואר. ידעתי בליבי ובכל רמ"ח איבריי כי עבודה סוציאלית היא הייעוד שלי ולשם חיי יובילו. התואר הנכסף הושג. הרגשתי גאווה עצומה לומר במה אני עוסקת.

אני מדלגת כמה שנים קדימה.

כשחזרתי הביתה מבית החולים לאחר הלידה הראשונה ישבתי בבית טרוטת עיניים ועייפה. הלילה ירד, העייפות הכניסה אותי לחרדה מהלילה הצפוי לי. ישבתי ובכיתי.

מתוך המפל ההורמונלי ששטף אותי חילחלה ההבנה שיותר דבר לא יהיה כשהיה.

אין דרך להחזיר את הגלגל לאחור.

את אמא וזה שאת עייפה לא מעניין את התינוק שזקוק לך!

אני תמיד מספרת שזה היה הרגע המכונן למרות שיומיים שלושה קודם לכן כשהמיילדת אמרה לי באסרטיביות סלאש חוסר רגישות " עכשיו אל תצעקי תשמרי את הכוחות ללחיצות- ואל תלחצי עכשיו תנשמי!!!! " זה היה הרגע.....

אז מה אם בא לך לקלל לצרוח, לבכות לחרבן תוך כדי לחיצות שלא היכרת מעולם את עוצמת כאבן, עכשיו יש תינוק שרוצה לצאת החוצה וזהו....את ?שימי את הצרכים שלך בצד - הוא קודם!

אז מה אם לפני שנייה הצלחת להניח ראש על הכרית ולעצום עיניים הוא התעורר וצריך אותך, אז מה אם את מתה מרעב, הוא עם גזים ובוכה וזקוק לידיים, אז מה אם את מתה לשבת רגע בנחת בשרותים, להתקלח......

בהתחלה נאבקתי בכיתי התאגרפתי עם מסלול החיים החדש, כעסתי, התאבלתי, על מי שהייתי, על מה שלעולם לא יהיה אותו דבר, ובסוף התמסרתי, התמסרות מלאה.

אחד הדברים שעירערו אותי היו הקולות החיצוניים:

"אז מה אם הוא בוכה תשבי תאכלי קודם את- שיהיה לך חלב."

"תני לו רגע שיבכה קצת אחרת הוא יתרגל להיות כל הזמן על הידיים"

"שיתרגל לישון ברעש אחרת יקום מכל ציוץ"

"תני לו מוצץ, תני לו מטרנה, שימי לו גרביים, צאי קצת לבלות"

אז מה אם אתם רואים שקשה לי ורוצים לבטא את דאגתכם הרבה וחושבים שאתם יודעים טוב ממני, אני החלטתי, זה הילד שלי, תנו לי להפוך לאמא בדרך שלי.......

מרבית המחקרים עוסקים בהתפתחות של התינוק- בצרכיו.

המוקד למחקר הוא התינוק. פחות מחקרים עוסקים בהתפתחותה של הזהות האימהית.

דניאל שטרן שהיה פסיכיאטר בתחום ההתפתחות הפסיכולוגית של ילדים, דיבר על כך שמשימת גיבוש הזהות האימהית מורכבת ועוצמתית ממש כמו לידת התינוק.

המשימות העיקריות, לדבריו, העומדות בפנינו בגיבוש הזהות האימהית כוללות את :

1. היכולת לקבל את האמביוולנטיות התמידית הקיימת בין הצורך שלנו להיות עם התינוק לבין הצורך שלנו לעצמאות והרחקה של התינוק התלוי בנו.

2. היכולת לאזן מחדש את הדינמיקה במערכות היחסים שסביבנו. (הזוגיות, הקשר עם המשפחה המורחבת, הקשר עם החברות)

3. היכולת לגשר בין הפנטזיה למציאות- מערכת הרגשות שלנו עם התינוק החלה להיבנות במהלך ההיריון והיא מבוססת על הילדות שלנו, על הדמויות האימהיות שסביבנו, ועל התרבות בה אנו חיות. כשהתינוק נולד מערכת זו פוגשת את המציאות ואנו מתמודדות עם הפער שקיים בין מה שדימיינו לבין המציאות היומיומית. זה יכול לפגוש אותנו כבר בחדר הלידה, ולאחר מכן בחוויה הרגשית מול התינוק, במערכת הזוגית, בתפקוד היומיומי....

4. היכולת להתמודד עם תחושת האשמה והבושה המתלוות לרגעים בהם את שמה את הצרכים שלך לפני התינוק שלך. היכולת שלנו להתמודד או לקבל את ה"אם הטובה דיה". מאחר ומתלווה לכך בושה גדולה ו"סוד" מתווספת לכך פעמים רבות גם תחושת בדידות גדולה.

כל לידה שינתה את ההגדרה העצמית שלי, הפרה את האיזון, את מערך הכוחות והיחסים בבית, את האמא שהייתי עבור כל אחד מילדיי, אפילו הקשר ביניהם קיבל פנים שונות בכל פעם שנוסף אח קטן למשפחה.

היה מורכב והיה גם קשה, ומותר להגיד את זה - ואפילו בקול רם. זה לא אומר שאת לא רוצה באימהות, או שאת בהכרח בדיכאון, זה פשוט אומר שקשה.... זה גם אומר שאפשר ורצוי להיעזר.... זה לא הופך אותנו לאמהות טובות או מוצלחות פחות. זה רק אומר שאנחנו אנושיות.

היונק היחידי שזקוק לכמעט שנה שלמה על מנת לעמוד על רגליו ולהגיע בכוחות עצמו למקור ההזנה וההישרדות שלו הוא היונק האנושי, שאר היונקים בטבע יעשו זאת תוך דקות עד שעות ספורות.

תעצומות הגוף והנפש הנדרשות מאיתנו, היונקים האנושיים, על מנת לקרוא את הסימנים של היונק שלנו, ולהנגיש לו את כל מה שהוא זקוק לו כתוצאה מכך הן גדולות.

נדרש מאיתנו לשנות את סדרי העדיפויות שלנו במובן הכי עמוק , לשנות את האופן בו אנו נותנות מענה לצרכים שלנו, ובעיקר לאפשר לעצמנו את הזמן ואת מרחב הנשימה, לטעות, לשנות את כללי המשחק, להיתמך ואולי בעיקר לחמול את עצמנו כדי לעבור את התהליך.

המפגש בשנים האחרונות במעגלי האימהות ובתהליכי הליווי והייעוץ עם נשים לאחר לידה, איפשר לי להיחשף לסיפוריהן ולהעמיק בהבנה של התהליכים הרגשיים אותן עוברת אשה לאחר לידה.

קיימת משמעות רבה בתהליך המעבר להורות, ליצירת קבוצת הזדהות. שבט, כמו שאנו אוהבות לקרוא לו. התמיכה והמענה הרגשיים הם לעתים משתנה הרה גורל עבור האם התינוק ובעצם המשפחה כולה.

ואם אחזור לנקודת הפתיחה של הטקסט, בבואי היום להציג את עצמי, הקונפליקט עדיין חי וקיים. בחרתי בתחום עיסוק שמתכתב עם החיים האישיים שלי, ומעלה את שאלת הזהות ההורית והמקצועית שלי בכל יום מחדש.

מה קודם למה? אין לי תשובה אחת, הזהות וההגדרה משתנים ומתעצבים כל יום מחדש.


לשאלות או תהיות נוספות בנושא הנקה והורות ראשונית - ייעוץ פרטני לפני ואחרי לידה, ומפגשי אמהות מדברות

הילה דור ברוור- מדריכת הנקה מוסמכת . 054-5336438

צרי קשר



כתובת: רחוב אבני החושן 58

טל: 054-5336438

אימייל: dorbraver@gmail.com

  • Black Facebook Icon

 © 2018 כל הזכויות שמורות - הילה מרחב לנשים לאחר לידה והורות ראשונית
 
NETMII בניית אתרים